דוד אוחיון שנה בלעדיך, דוד, אהובי היקר
ביום הכיפורים, לפני שנה, בשעות אחר הצהריים, י' בתשרי תשע"ד (ספטמבר 2013), לקח הסרטן את חייך הצעירים.
שנה וחודש התמודדת באומץ עם הסרטן, אולם במהלך כל התקופה הזו, הוא אכל וכילה את גופך הצעיר והבריא, עד שלקח את חייך הצעירים, ואתה בן 53.
נותרתי המומה ולא מאמינה שלא אראה אותך יותר, אהובי היקר, לא מאמינה שאתה לא כאן, חושבת עליך כל הזמן, מדברת איתך, קוראת לך, וזועקת בלחישה מעומק ליבי: אני אוהבת אותך לנצח.
דוד אהובי היקר, אהבת חיי, היית משוש חיי, האור בחיי, היינו כל אחד העולם של השני, היינו שניים שהם אחד, הכול עשינו ביחד ואהבנו להיות ביחד. כעת נותרתי לבד, מרגישה חצי בן-אדם, בלעדיך, עם חור ענק בגופי, לאחר שקרעו אותך ממני, והופרדנו באכזריות רבה.
זכיתי לחיות איתך ביחד שמונה וחצי שנים, חצי שנה היינו חברים, ושמונה שנים נשואים. מהרגע הראשון שנפגשנו, ידענו שנועדנו זה לזו. התחתנו בתחילת ספטמבר 2005, בחתונה מאושרת ושמחה. כמה מאוהבים, מאושרים ושמחים היינו ביום חתונתנו, ולאחר מכן חיינו את חיינו המשותפים באהבה, באושר, בשמחה, וכל שרצינו היה, לחיות ביחד.
דוד אהובי היקר, לעולם לא אשכח את אהבתנו המיוחדת, את שמחת החיים הגדולה שלך, את חוש ההומור הנפלא שלך ואת החיוך המקסים והמתוק שלך, את הנתינה האינסופית שלך לכולם, ואת יכולת ההקשבה שלך.
יש בעולם אנשים, שאומרים עליהם כי יש הילה סביבם, אתה היית אדם כזה, היתה לך נוכחות מדהימה, לכל מקום אליו הגעת, מייד הארת את המקום בנוכחותך ובשמחת החיים שלך, במילים החמות והמרגשות שלך, בחיוך המקסים שלך, ובחוש ההומור הנפלא שלך, וסביב דמותך המקסימה היתה הילה של אור.
נולדת ב-י"ד באדר, בחג פורים, בשנת 1960, השמחה וההומור היו דרך חייך, כל הזמן שימחת את הלבבות והצחקת את כולם.
בעבודתך, כמטפל סיעודי, ראית שליחות, אהבת את עבודתך ואת המטופלים שלך, תמיד דאגת להם, שימחת אותם והנעמת את זמנם. טיפלת בהם מכל הלב והנשמה ובמסירות רבה.
כמה אהבת ספורט, היית הולך לחדר כושר, שוחה בבריכה, ולאחר מכן יוצא מאושר , עם חיוך מקסים ועיניים בורקות מאושר, והיינו הולכים ביחד לאכול, מאושרים ואוהבים עד מאוד. אהבת את החיים, היינו מבלים ביחד, נוסעים לבתי מלון, ונהנים מכל רגע ביחד.
לא אשכח לעולם את דמותך המוארת והמקסימה, לאחר שהיית יוצא מחדר הכושר בבית הלוחם, העיניים הבורקות מאושר והחיוך שהיית מחייך אלי, אהובי היקר, כאילו היה זה אתמול.
חיינו לנו את חיינו באהבה רבה, לא מפריעים לאף אחד, כל מה שרצינו היה לחיות את החיים ביחד, ולא חלמנו לרגע שתקופה זו תהיה קצרה, ושהפרידה תהיה אכזרית כל כך. כמה אני מתגעגעת אליך, אהובי, למילותיך, לשיחות שלנו, לאהבתנו הגדולה, לחיינו המשותפים, ולא מפסיקה לחשוב עליך, ולחיות את זכרונות חיינו המשותפים.
שנים-עשר חודשים עברו מאז נעלמת מהעולם דוד אהובי היקר, ואני, אשתך שאוהבת אותך לנצח, לא מאמינה, עד היום, שאתה לא איתי. אני מתגעגעת אליך מאוד, אני מרגישה כמי שקרעו איבר מגופי. והפרידה האכזרית מאהבת חיי הותירה בי פצע עמוק ופתוח.
אני והמשפחה של דוד האהוב והיקר, מתגעגעים אליו מאוד, הוא חסר לנו, אנחנו מתרפקים על העבר וזוכרים בחום ובגעגועים את שמחת החיים שלו, את האהבה שהרעיף על כולם, את הצחוק המקסים והמתוק שלו, את חוש ההומור הנפלא שלו, ומתגעגעים מאוד לנוכחותו המקסימה, המאירה והנעימה.
דוד אהובי היקר, אהבת חיי, נותרתי לבדי, אבל אתה נמצא איתי כל הזמן, מהרגע בו אני פוקחת את עיני, עד לרגע בו אני נרדמת, אתה איתי. אני מוקפת בתמונות שלנו, כל תמונה טומנת בחובה רגעי חיים משותפים של אהבה ואושר. אני מתעטפת בזכרונות חיינו המשותפים, אני מדברת איתך כל הזמן, וזועקת לך: אני אוהבת אותך לנצח.
אני מביטה לשמיים מידי יום ביומו, וזועקת מתוך ליבי בלחישה אילמת: למה?
הלוואי והיה ניתן לחזור אחורה בזמן, הייתי מייד חוזרת אחורה בזמן, וחיה מחדש את חיינו המשותפים מלאי האהבה.
